פרשני הרמב"ם

מפרשי הרמב " ם בימי הביניים מסכימים כולם , שכוונתו לומר כי ' הזוהמה ' שהטיל הנחש בחוה היא משל ( אלגוריה ) להשתלטותם של התאוות ושל הכוח המדמה על האדם . התורה היא כלי ( דרך מצוות המרסנות את התאוות ודרך הכוונה לאמתות פילוסופיות ) שבעזרתו אדם יכול להשתחרר משליטתם של התאוות ושל הדמיון . משה בן יהושע נרבוני ( 1362 - 1300 בערך ) כותב : ' פסקו זוהמתן כי נתקדשו במצות ונגררו מהתענוגים הגשמיים ונבחר להם המצוע . גויים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתם והם משׂביעים לרשע ומגדלים אותו ומשמינים אותו עד יפער סמאל פיו לבלי חוק ' . אשר בן אברהם קרשקש ( המאות י " ד - ט " ו ) כותב : ' הרצון בזה כשהתגבר הנחש והיה לו ממשלה על חוה כממשלת איש ואשתו שהיא כבושה תחתיו ונמשכת לו , הטיל בה זוהמה , רוצה בו ההמשך אחר המותרות אשר יטרידוה מהמשך ל " אדם " שהוא השכל . וישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן שהוא זוהמת דעות נפסדות ולמשוך [ = להימשך ] אחר המותרות , נתן להם התורה המדרכת אותן להיות החומר כבוש תחתיהן ולמשול עליה ממשלת הראויה ; עובדי עבודת אלילים שלא עמדו על הר סיני , לא פסקה זוהמתן , הרצון בזה זוהמת דעות נפסדות ...  To the book