רעיון הכופר מומחש היטב בפגישה של יעקב עם עשו , אחרי מאבקו הלילי עם המלאך . הסמיכות בין שני האירועים מתבהרת כבר בכתוב . בשניהם יעקב ניצב מול איש בעל הופעה על אנושית שראיית פניו מעמידה אותו בסכנת חיים . בתום מאבקו עם המלאך , נאמר : ׳ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי׳ ( בראשית לב , לא ) , ואילו בפנייתו לעשו הוא אומר : ׳כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני׳ ( לג , י ) . כיצד נמלט יעקב מן הסכנה ? על כך משיב הגיון הכופר על המתח המובנה בין האמירות : ׳וראית את אחורי ופני לא יראו׳ / ׳ולא יראו פני ריקם׳ . כלומר , בשני תנאים דומה שבטל האיסור על ראיית האל : כשהאל נראה רק מאחור או כשהאדם ניגש אליו מצויד באחר חלופי , כאילו הייתה בעמידתו מאחורי התחליף – האחר שהוא שולח לפניו – הגנה מפני המגע הישיר עם האל . האם פירוש הדבר שהתנאי למגע עם האל הוא שלא יתרחש כחוויה בלתי אמצעית אלא שיהיה בו היסט אל האחר , האחור , האיחור , שיוכנסו בו אלמנטים של השהיה , הרחקה , רווח , כמו למתן את הישירות העזה מדי של המגע פנים אל פנים ? מוטיב זה אכן מרכזי בסיפור . הודאתו של יעקב ׳ואחר עד עתה...
To the book