׳לא יראו פני ריקם׳

הפיצול שבו קנאת האל מושלכת על דמות חיצונית ( המלאכים או מידת הדין ) הוא אפוא בגדר חידוש של החכמים . במקרא , האל מופיע בעצמו כמאיים על האדם בכוחות ההרס שבו . לפי פשט הכתוב , הסיבה שהאל סוכך על משה אינה תקיפת המלאכים אלא האיסור לראות את פניו . כמו כן המילים ׳ותשת עלי כפכה׳ אינן מצביעות על הגנת האל אלא על עצמת נוכחותו שממנה אין מפלט ( כנאמר בסמוך ׳אחור וקדם צרתני [ ... ] 6 פס״ר מ [ קסח ] . 7 אדר״נ ב׳ ח . לנוסח החלופי ראה אדר״נ א׳ א . 8 ׳מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון׳ ( לו , ח ); ׳חנני כי בך חסיה נפשי ובצל כנפיך אחסה׳ ( נז , ב ); ׳כי היית מחסה לי [ ... ] אחסה בסתר כנפיך׳ ( סא , ד – ה ); ׳ישב בסתר עליון בצל שדי יתלונן אמר לה׳ מחסי [ ... ] באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה׳ ( צא , א – ד ) . 9 חגיגה טו ע״ב ; סנהדרין פב ע״ב ; קג ע״ב . 10 שבת לא ע״א . אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח׳ [ תהלים קלט , ה – ז ]) . עם זאת , מובן שגם המקרא נרתע מן האל הקנא , ובתוך כך מבקש להרחיק את האדם מאימת הנומינוזי . אמנם , ההתקרבות לאל טומנת בחובה סכנה קיומית . ואולם , דומה שכנגד סכנה זו קיים מנגנון בסיסי ...  To the book