פרק אחד־עשר ׳ושכותי כפי עליך׳

בתום מחקרנו על המוטיב האנטי קנאי במחשבת חז״ל , מן הדין שנתייחס לשאלת שורשיו המקראיים . כפי שראינו , רבים מן החוטים הנארגים סביבו מובילים אל הנרטיב המקראי כגון התחרות בין יוסף ויהודה או המאבק בין שאול ודוד . עם זאת , דומה שעניין הקנאות עולה לרוב רק בדרש החז״לי ואין לו במקרא אלא אסמכתא בלבד . לא כך הדבר לגבי סוגיה מרכזית בעניין הקנאות . הכוונה לדואליות הבסיסית באל : אל קנא אך גם אל רחום וחנון , אל נומינוזי שהמגע אתו נחווה כאיום קיומי – ׳לא תוכל לראת את פני כי לא יראני האדם וחי׳ – אך גם אל ׳ידידותי׳ המבקש לגונן על האדם – ׳והיה בעבר כבדי [ ... ] ושכותי כפי עליך עד עברי׳ ( שמות לג , כ – כב ) . באותו כפל פנים , מהו הצד הדומיננטי ? ראוי בנקודה זו להפריד בין ההסתכלות הפנימית והחיצונית על היהדות . כיוון שהאל היהודי מזוהה מבחוץ – בייחוד במבט הנוצרי – בעיקר עם החוק ( כתנאי ליחס האקסקלוסיבי שהוא מקיים עם עמו ) , הדגש מושם שם בדרך כלל על הגדרתו כאל הקנא . לא כן במרחב הפנים יהודי , שם בולט המתח הדיאלקטי בין הממדים של הדין והחסד . ליתר דיוק , יש להבחין בין התפיסה המקראית לזו השלטת במסורת חז״ל . אם במ...  To the book