'לא היו ימים מועטים...'

לר׳ עקיבא ולצדוקי ראוי לצרף עוד דמות שסופה כאילו נצפה מראש . גם בן זומא אינו יוצא בשלום ממקום הסכנה אלא הולך אל אבדנו תוך זמן קצר . במיוחד מאלפת עבורנו הסצנה המבשרת את סופו הטרגי . אחרי שר׳ יהושע נוכח בהלך רוחו המשונה , הוא מבקש להעמידו במבחן – ׳מעיד אני עלי שמים וארץ שאיני זז מכאן עד שתודיעני מאין הרגלים׳ – ובשמעו על עיסוקו ברזי הבריאה , הוא מבין מיד לאן מוביל אותו ניתוקו הפתטי מן המציאות : ׳אמר ר׳ יהושע לתלמידיו : כבר בן זומא מבחוץ , לא היו ימים מועטים < קלים > עד שנסתלק בן זומא׳ . מדוע נבחר דווקא ר׳ יהושע לעמוד מול בן זומא ? הסבר לכך ניתן למצוא בגישתו הפרגמטית התובעת את החיבור למציאות , אך גם בשמו המועיד לו תפקיד של מושיע . למראה התלמיד הפגוע הוא מנסה להושיט עזרה , אך לשווא . ואולם , בהזדמנות אחרת מצפה לו מעין חוויה מתקנת . הפעם לא נמצא מולו יצור תמהוני שהזיותיו גוררות אותו אל מחוץ לעולם . מולו ניצב ר׳ ישמעאל הצעיר , לימים תלמידו המועדף ושותפו העיקרי בהגנה על הקו ההללי , שאותו הוא מצליח להציל : מעשה בר׳ יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי . אמרו לו : תינוק אחד יש בבית האסורים , יפה...  To the book