הבן כקרבן

נוכל כעת לגלות מה שנראה כלב לבו של משל הפרדס . התסריט שלפיו שני בנים ( בן עזאי , בן זומא ) נופלים קרבן ליחסם המימטי אל האב ( ר׳ עקיבא ) , בעוד שהאב עצמו יוצא מן האירוע בשלום , אותו תסריט , עם העיוות או העוול שבו , הוא שמקומם את אלישע עד כדי הפיכתו לאחר . כלומר , אין המשל מורכב מהתרחשויות בלתי תלויות אלא עיקרו הקשר החשאי ביניהן – משחק המראות שדרכו הדרמה הנטווית בין שלוש הדמויות הראשונות משתקפת בגורל האחרונה . 19 ויק״ר כ , י . איך תבנית זו מתיישבת עם סיפורו של אלישע ? נזכיר תחילה שגם אלישע מתנסה בריטואל פרובלמטי של הקדשה / הקרבה ביום השמיני . אין מדובר עבורו ביום השמיני של המילואים אלא ביום השמיני של המילה . בשעה שהוא נימול , אביו נודר נדר שבו הוא מקדיש / מקריב אותו לאש התורה , והדבר מטביע את חותמו על כל מהלך חייו : אבויה אבא מגדולי ירושלם היה . ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלם < וקרא לר׳ אליעזר ולר׳ יהושע עמהם > . משאכלו ושתו , שרו [ ... ] אמר ר׳ אליעזר לר׳ יהושע : בזמן שהם עוסקין בשלהם , אנו לא נעסוק בשלנו ?! ישבו ונתעסקו בדברי תורה , מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים , וירדה ...  To the book