ר׳ מאיר והחידוד השמאי

להבנת הביקורת על דואג ואחיתופל , ראוי לעמוד על הקרבה המרומזת בינם לבין אלישע בן אבויה . בקטע מחגיגה טו שצוטט לעיל , הדיון מתגלגל מאלישע אל השניים 170 ׳אמר רב משרשיא : דואג ואחיתופל לא היו מבינים את הלימוד ( לא הוו סברי שמעתא ) . מקשה עליו מר זוטרא : מי שנאמר בהם ״איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים״ , אתה אומר שלא היו מבינים את הלימוד ?! אלא לא היו מכוונים את הלימוד על פי ההלכה ( דלא הוה סלקא להו שמעתא אליבא דהלכתא ) ׳ ( סנהדרין קו ע״ב ) . 171 יל״ש משלי תתקכט ; מדרש משלי א . הנגדה דומה בין העולם התחרותי של בית המדרש המונע על ידי השכל לבין ׳המעשה הבא מן הלב׳ עומדת במרכז פרשנותו של א׳ קוסמן לסיפורי התלמוד ( ראה לדוגמה קוסמן , אבא אומנא ) . מניתוחנו כאן עולה שאותו ניגוד חוצה גם את מרחב בית המדרש הנקרע בין השכלתנות של בית שמאי לבין הלב , הרגש או הרגישות , כסימן היכר של בית הלל . ובחזרה אליו . כמו כן אותם פסוקים מוזכרים לגבי דואג ולגבי אלישע : ׳אל תתן את פיך לחטיא את בשרך׳ ( קהלת ה , ה ); ׳ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי׳ ( תהלים נ , טז ) . הרקע לקרבה זו הוא כמובן הצירוף של ידע ורוע . על א...  To the book