א. יפיותו של יפת

חשפנו במהלך הפרק מארג אסוציאטיבי ( כלה , קלוס , קילוס , עקילס ... ) שהצגנו כמפתח להבנת יחסם של החכמים אל תרבות יוון . ראינו בו עדות עקיפה לנכונותם – לפחות במישור הסמלי – להיפתח אל יפי העולם הזר , המתגלם בעולם ההלניסטי . האם אותו עולם אכן זוכה בעיניהם להערכה כה חיובית ? האין הוא נפסל מעיקרו בשני מאמרים מפורשים : משנה המזכירה גזרה שאוסרת על האב ללמד את בנו יוונית , ואמירה פסקנית שלפיה , בשל הצו הגורף ' והגית בו יומם ולילה ' ( יהושע א , ח ) , אין ללמוד יוונית או חכמה יוונית אלא ' בשעה שאינה לא יום ולא לילה ' ? חמור מכך , אמירה זו נתלית בשני נציגים מובהקים של בית הלל – ר׳ יהושע ור׳ ישמעאל – ודומה שיש בה סימון גבול חד משמעי המקובל אפילו על החכמים המצדדים לכאורה בפתיחות אל העולם הזר . עם זאת , מותר להטיל ספק באימוץ הגזרה על ידי המחנה ההללי . ראשית , ראוי לציין שבין י״ח הגזרות שהשמאיים כפו על יריביהם כדי למנוע את המגע עם הזרים , כלולה הגזרה ׳על לשונן׳ . יוצא שההלליים התירו על פניו את השימוש בשפה הזרה , ולכן כדאי להתייחס בזהירות לאמירת שני החכמים מבית הלל נגד היוונית . למעשה בולטת הסתירה בין ...  To the book