הערבות

למען תיקונו רשב״י חייב להתחבר לכלל תוך נטישת קיומו הערטילאי כיחיד . עדות נוקבת לכך היא התנצחותו עם איש בשם נקאי הלועג לו במילים : ׳טיהר בן יוחי בית הקברות ! ׳ . נקאי הוא כאמור הקנאי הדורש טוהר אבסולוטי , ועקב כך מתכחש להיותו חלק מקבוצה שהעיקר עבורה אינו הדבקות באידאל אלא האחריות הקולקטיבית . מכאן התשובה המוחצת שמטיח בו רשב״י , כמו להיפטר סופית מן הקנאי שהיה עד כה – לפי הבבלי : אילמלי היית עמנו ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו [ ולא היית שותף להחלטה שלנו ] , יפה אתה אומר . עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו , יאמרו : זונות מפרכסות זו את זו [ עוזרות זו לזו לייפות את עצמן ] , תלמידי חכמים לא כל שכן [ שהם חייבים לשתף פעולה ביניהם ]? נתן בו עיניו ומת . או לפי בראשית רבה ( עט , ו ) : לא עמנו היית במנין ? פרצת גדרן של חכמים , ועליך נאמר ׳ופרץ גדר ישכנו נחש׳ ( קהלת י , ח ) . מיד נעשה גל של עצמות . בנוסח הבבלי האיש מתואר כזקן , ובעזרת המאמר הבא מתקבל עוד איתות לאשמה הרובצת עליו , התעלמותו מן האחריות המוטלת עליו כערב : ׳בשעה שהזקן נתמנה , אומר לו הקב״ה : עד שלא נתמנית לא היית ערב על הציבור , עכשיו שנתמ...  To the book