ממחרת השבת

נוכל כעת להבין איך הנרטיב של חנוך מעורב בוויכוח על קביעת המועדים . בהיצמדו לטוהר האידאל חנוך מייצג את האמת משמים , המזוהה על ידי כת המדבר עם לוח השנה השמשי . לעומת זאת , מי שמייצג את הסטייה ממנה הם כאמור המלאכים המידרדרים לתוך הארציות , וכן , על דרך המשל , הפרושים החורגים מן האמת של מעלה לטובת האינסטנציה הארצית . כמו שהמלאכים נענשים על חטאם , או כמו שבאים על עונשם הכוכבים הסוטים ממסלולם , כך ראוי שייענשו גם הפרושים על הפרת הסדר הקוסמי הטבוע בלוח השנה הסולרי . איך משתקף בסוגיה זו הפולמוס על עדיפות השמים או העולם של מטה ? מלמד על כך המאבק הפרשני סביב הביטוי ׳ממחרת השבת׳ – זמן הנפת העומר שממנו מתחילה הספירה עד חג השבועות : ׳וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה׳ ( ויקרא כג , טו ) . המחלוקת בין חז״ל ומתנגדיהם ידועה . בעוד שאלה מבינים את המילה ׳שבת׳ כפשוטה , דורשים אותה החכמים במובן של מועד . כלומר , שוב ניתן לתלות בהם כעין היפוך שבו השבת – סמל לאידאל של מעלה – נדחית לטובת המועד – סמל להעברת היזמה לעולם של מטה . להפוך בתוקף הדרש את השבת למועד משמעו להכיר בעד...  To the book