דמות מפתח בסוגיה זו היא דמותו של זכריה בן יהוידע הכהן , הנביא שנרגם למוות בתוך בית המקדש בידי אלה שלא רצו לשמוע את תוכחתו . גולת הכותרת של הסיפור היא קריאת הנביא לאל לנקום את דמו : ׳וכמותו אמר ירא ה׳ וידרש׳ ( דברי הימים ב כד , כב ) . קריאה זו מהדהדת , הן בערוץ הנוצרי – בנבואת הזעם של ישו על בני דורו – והן בערוץ היהודי – באגדה המפורסמת על דמו של זכריה . בדברי ישו ניכרת הזדהותו עם גורל הנרצח : לכן אמרה חכמת האלוהים : אשלח אליהם נביאים ושליחים ומהם יהרגו וירדפו , למען ידרש מן הדור הזה דם כל הנביאים אשר נשפך למן הווסד הארץ , מדם הבל עד דם זכריה אשר נהרג בין המזבח והמקדש . הן אומר אני לכם : דרוש ידרש מן הדור הזה . מיד לאחר תוכחה זו ישו מקונן על ירושלים העתידה להיחרב , עם ההיקש הברור בין שפיכת הדם הנקי לחורבן הקרב ובא . כך הדבר גם באגדה היהודית על דמו של זכריה . בשעה שנבוזראדן , שר צבאו של נבוכדנצר , בא להחריב את העיר , הוא נתקל בדם הנביא שהחל לרתוח משנודע לו מפי האל כי הגיעה העת לגבות את חובו ( ׳דייתיקי׳ ) . נבוזראדן תמה על התופעה ודוחק ביהודים לתת לו עליה הסבר . תחילה הם טוענים 115 אל העבר...
To the book