אשמה יהודאית ומרטיריות

האומנם יש להתייחס לר׳ עקיבא כאל יחיד יוספי ? האין הוא מייצג יותר את החיבור אל הכלל , כנרמז בצירוף הרווח בהקשר המרטירולוגי – המגיע למלוא ביטויו במדרש המאוחר על עשרת הרוגי מלכות – ׳ר׳ עקיבא וחבריו׳ ? לליבון הסוגיה , ראוי שנתעמק יותר בסיפור הרוגי המלכות . ההסבר הניתן למות החכמים הוא כידוע הכפרה על חטא האחים במכירת יוסף . אך לאור האחריות של יהודה במכירה זו – אחריות המתפרשת בנרטיב הנוצרי , דרך יהודה איש קריות , כאשמת היהודים במותו של ישו – נראה שיש במאבק בין יהודה ויוסף מפתח להבנת הסיפור . על מנת לכפר על האשמה היהודאית כלפי המרטיר היוספי דומה שהחכמים מאמצים מעין יחס מימטי אליו . הם כאילו נעשים בעצמם מרטירים יוספיים , ובתוך כך משליכים את אשמת הדם שנשפך על השליט השופך כעת את דמם . כלומר , בזמן שהם מגנים על זהותם היהודאית , הם גם מזדהים עם הדגם היוספי תוך הפנמת האשמה שהוא מטיל עליהם . מכאן המשמעות המורכבת הנתלית בגורלם המרטירי . בעוד שמותם מציין את ניצחונם כיורשי האחים ( הניצחון שבכפרת החטא ) , דומה שהוא מציין גם את ניצחון הדגם היוספי המתקבל על ידם כנורמה . כך נרמז בין השאר בסוף הסיפור על פי ג...  To the book