היחיד מול הרבים

בהתייחסו לסוגיית האמונה בשתי רשויות הנקשרת למינות , ובייחוד לנצרות , העלה ד׳ בויארין השערה קונטרוברסלית . לפי המקובל , מה שמאפיין את החריגה מן הקרדו היהודי הנורמטיבי הוא האמונה באלוהות אחרת לצדו של האל . כנגד הבחנה רווחת זו יוצא בויארין בתזה ׳מהפכנית׳ . על סמך שורה של ראיות – בין השאר , הופעתו של בן האדם לצד עתיק יומין בדניאל פרק ז – הוא טוען כי האמונה ביצור אלוהי אחר ( יהא כינויו אשר יהא : ממרא , חכמה , בן אדם , מטטרון ... ) אינה יוצאת דופן במורשת ישראל . 33 קדמו׳ יא , . 8 34 סנהדרין קח ע״ב ; קט ע״א ; תענית כא ע״א . 35 ראה במחקריו של בויארין , שתי רשויות ; ממרא ; קווי גבול . להפך , יש להניח שהיא הייתה נפוצה למדי , ואולי אף נחלת הכלל עד תקופה מאוחרת , ורק בלחץ הממסד שביקש להציב ליהדות גבולות ברורים מול הדת היריבה ( כשלפני כן לא היה להן קיום נפרד ) הוחלט להוציא אמונה זו – הנקראת בפיו תאולוגיית הלוגוס – אל מחוץ לתחום . בויארין נשען בין היתר על מאמר בתלמוד הרומז לדעתו על קרבה בין שני הגיבורים הקוטביים של סיפור הפרדס : ר׳ עקיבא ומי שנכשל באמונה בשתי רשויות , אלישע בן אבויה . באותו מאמר ( ע...  To the book