המעיין המשיחי

עדות נוספת לאופיו החתרני של התהליך המשיחי נוכל למצוא במוטיב המעיין : מעיין הגיחון שלידו נמשח המלך הדוידי , וברמה אלגורית יותר המעיין שלפי חזון הנביאים עתיד להציף את ירושלים באחרית הימים : ׳וישיבני אל פתח הבית והנה מים יוצאים מתחת מפתן הבית ... ׳ ( יחזקאל מז , א ); ׳ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד וליושבי ירושלם ... ׳ ( זכריה יג , א ); ׳והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם ... ׳ ( זכריה יד , ח ) . לפי יחזקאל מז , ה , זרימת המים נועדה להתגבר עד כדי נחל ׳אשר לא יעבר׳ , תיאור המתפתח אצל חז״ל לשתי תמונות של מים גואים . תמונה אחת מהווה מעין תשתית מיתולוגית לטקסים שנערכו בבית המקדש לרגל חג הסוכות בעניין המים : שמחת בית השואבה וניסוך המים . לפי אותו מיתוס , מי התהום , גם אחרי ש׳נכבשו׳ במעשה הבריאה , עדיין קיימים מתחת ליסודות המקדש כמאגר של אנרגיה מתפרצת . מכאן הצגתם האמביוולנטית ככוח מחיה וממית כאחד . בהתאם לסמליות הקוסמוגונית של מפגש בין מים זכריים ונקביים , הם מצטיירים כמקור של ברכה ופריון ( שמחת בית 68 ירושלמי כלאים ח , ב , לא / ג . 6 משנה יבמות ח , ג ; יבמות עז ע״א . 70 כריתות ה ע״ב ; י...  To the book