הקנאי וטוהר הייחוס

לליבון נוסף של הסוגיה ראוי לבדוק את הזיקה בין הקנאות לאיסור נישואי תערובת . אף שהנישואין עם עמי כנען נאסרו כבר על ידי התורה , לא זכה הדבר להדגשה יתרה עד השיבה מגלות בבל . עדות לכך ( מלבד התופעה הרווחת במקרא של התחברות לנשים זרות ) הוא יחסו של העורך המקראי לפרשת דינה . גם אם אין הוא מבקר בגלוי את מבצע הנקם של האחים הקנאים שמעון ולוי הוא מסתייג ממנו , כפי שעולה הן מנזיפת יעקב בשניים אחרי המעשה והן מן הנימה העוינת של ברכתו אליהם לפני מותו . לא כך המגמה בספרות החיצונית הדוחה כל קשר דמים עם הזר , ומאותה סיבה מעלה על נס את גבורת שני האחים . מתי התגבש אותו קו רדיקלי ? אם הוא התמסד כנראה בימי החשמונאים ( בבית דינם הוחלט להעניש באמצעות קנאים את מי שבא על הנכרית ) , תחילתו כבר במפעל של עזרא ונחמיה . יש אגב צד משותף לעזרא ולחשמונאים , והוא ייחוסם לפינחס . בעוד שעזרא מוצג כאחד מצאצאיו ( עזרא ז , ה ) , מתתיהו מאמץ בגלוי את התנהגותו . הצעד הקנאי שבו הוא פותח במרד – הריגת ׳הבוגד׳ – מועתק ישירות ממעשה פינחס בשיטים , ובנאום לקרוביו הוא פונה אליו כאל אביהם , דוגמה ומופת למאבקם נגד 14 שם . 15 ב״ר נא , י ...  To the book