פרק שני יהודה והסטייה המשיחית

לפיענוח הקשר הסמוי בין בית דוד ובית הלל , יש לפנות אל הנרטיב הנמצא מאחורי צמיחת בית דוד . לפי המדרש , הוא עומד כזכור בסימן ׳אותו זרע שבא ממקום אחר׳ . כלומר , ייחודו מתבטא בכך שאינו נפרש כתהליך לינארי אלא נפתח כל פעם אל האחר . יתר על כן , אחרות זו עוברת דרך אוסף של סטיות חמורות – גילוי עריות , זנות , ניאוף – כשמתלווה להן הסטייה הבסיסית דרך מואב . החל בשת ( ׳כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל׳ [ בראשית ד , כה ]) , ולאורך כל סיפור ההולדה המשיחית , אנו עדים לאירועים חריגים שבהם האחר ממלא את מקומו של המת : בנות לוט מתעברות ממנו אחרי מות חתניו בסדום ; תמר ׳הזונה׳ מתעברת מיהודה אחרי מות שני הבנים שהיו לו מבת שוע הכנענית ; רות המואביה הרה לבועז אחרי מות מחלון וכליון ; בת שבע , הנקראת גם בת שוע ( דברי הימים א ג , ה ) , הרה לדוד אחרי מות הבן שנולד להם באיסור . למעשה , הלינאריות נשברת כאן משני צדדים . מן הצד הגברי , כשבאופן בעייתי נמצא מחליף למועמדים הטבעיים להקמת הזרע , הבנים או החתנים המתים בטרם עת . אך גם מן הצד הנשי , כשבאופן לא פחות בעייתי מוחלפת בת הזוג ׳הנורמטיבית׳ באישה אחרת המגלמת את הפיתוי ...  To the book