הנצרות ודחיקת הקץ

לאורך כל הפרק בלט הניגוד בין שתי מגמות : מצד הבן החריג , מגמה אידאליסטית החותרת למימוש מידי , כאילו מעבר לזמן ; ומצד שאר הבנים , מגמה ראליסטית התובעת לעמוד במבחן הזמן המתארך . עוד ראינו שניגוד זה חופף לא מעט את האנטגוניזם בין היהדות לנצרות . עבור חז״ל , הרצון למימוש מידי אינו אלא ניסיון שווא להימלט אל עולם אידאלי אוטופי , במעין מהלך קנאי של דחיקת הקץ . לא כן התפיסה הנוצרית הקושרת את מה שכופה על האדם לשאת במשא הזמן עם העיקרון הפסול של הדין . במקומו היא מעמידה את עקרון החסד השובר את רצף הזמן בהציבו את מצוקת האדם , והמענה שנותן לה אקט האמונה , מעל האינסטנציה המנוכרת של החוק . אמנם , אותו רעיון אינו נעדר מן המרחב היהודי . ניתן לאתרו בכלל של פיקוח נפש , סימן להעדפת החיים על פני הצו הערטילאי של החוק . עם זאת , רעיון זה נשאר ביהדות שולי למדי , בעוד שהוא משמש בנצרות כיסוד מוסד . לכן מתהפכת אצלה הבנת המושג ׳קנאות׳ . אם היהדות מזהה כקנאי את הבן המתנער מן החוק – מן הסבלנות שדורש קיומו לאורך זמן – לטובת קשר בלתי אמצעי עם האב האל , ראיית הנצרות שונה בתכלית . בעיניה הקנאות מזוהה דווקא עם ההיצמדות הע...  To the book