פרק ראשון ארכיטיפים קנאיים

קיימת לכאורה דרך פשוטה ללמוד על מבטם של חז״ל על הקנאות . די לבחון את יחסם לאיש המזוהה כל כולו עם הדגם הקנאי , אליהו הנביא . אולם , מי שיבחר בדרך הזאת ייווכח מהר בקושי הטמון בה . אם דבק פה ושם באליהו התלמודי משהו מבן דמותו המקראי ( למשל , כשמיוחס לו כמו לשמאי התואר קפדן , ( הוא מצטייר לרוב כמי שנמחק ממנו כל סממן של נוקשות קנאית . לא זו בלבד שאינו מוכיח או מאשים , אלא שהוא מרבה לעזור , להגן ולהציל . אין ספק ששינוי זה מגמתי ומבטא את הסתייגות החכמים מן הדימוי התקיף של אליהו במקרא . עם זאת , עדיין עולה לגביו חשד של אקטיביזם משיחי , אם כי גם באותו עניין ניכר הניסיון לעצב מחדש את דמותו ברוח המתינות החז״לית . כך מדגים היטב סיפור על ר׳ יהודה הנשיא שהוזכר במבוא : אליהו היה מצוי בישיבה של רבי . פעם אחת , בראש חודש , איחר ולא בא . אמר לו רבי : למה איחר אדוני ? אמר לו : עד שהעמדתי את אברהם [ משנתו בגן עדן ] ורחצתי ידיו והתפלל והשכבתיו , וכן ליצחק , וכן ליעקב . – ויעמידם אדוני כולם בבת אחת !? – חושש הייתי , שמא יתחזקו בתפילתם ויביאו את המשיח שלא בזמנו . אמר לו : ויש דוגמתם בעולם הזה ? אמר לו : יש , ...  To the book