|
|
א . מתימה נרטיבית לסדרות שירה השירה האקספרסיוניסטית במיטבה , ששיאיה בעברית אצל אורי צבי גרינברג ובגרמנית אצל אלזה לסקר שילר , מפגינה צורות שונות של קשב עמוק אל מסורות שקדמו לה . הבחנה זו באה לערער את הקלישאה המייחסת לאקספרסיוניזם מרדנות שמתבטאת בהפיכת מסורות פואטיות שלפניו . בכל היבט שבו נתבונן באקספרסיוניזם – תימטי , פואטי ואסתטי – נגלה אותה טרדה עמוקה כלפי אבדן הרציפות של התרבות , ונמצא כי יוצריו שקועים ברצון להיאחז בה למרות ' אי שייכותה ' למודרניזם . באותם היבטים שצוינו כאן נעשית שאלה זו למכוננת הסגנון הזה ודווקא בה נעוצה ' המהפכנות ' של האקספרסיוניזם . הכתיבה האקספרסיוניסטית היא צורה של הפניית קשב אקסטטי ( לעתים קונטמפלטיבי ולעתים מתפרץ ) אל רצפים ששוליהם מגיחים מן העבר ונוגעים בּ ראשית של החיים המודרניים . היא חושפת את הסדקים הנפערים בחיבור שבין ' שולי ' המסורת ובין ה ' התחלות ' המודרניות הסמוכות אליהם . הסדקים הללו נעשים לתימה מרכזית של היצירה האקספרסיוניסטית , הרושמת ברפלקסיה – טקסטואלית או חזותית – את הרצף ואת ניתוקו , ומשחזרת קווים של ' רצפים שבורים ' ( קולאז ' ים , קליידוסקופ...
To the book |
|
|