מסה שנייה שימו לב אל הנשמה: גרינברג בברלין בשנות העשרים הכרת הישות, הדְּבָריוּת החדשה וההרמנויטיקה של הסובייקט בפואמה ׳באלף השישי׳ שבספר אימה גדולה וירח

הפואמות שבקובץ אימה גדולה וירח קדמה לישות וזמן של היידגר . הקריאה המאתגרת של וינפלד כלפי הביקורת על שירת גרינברג מוצדקת ואף הכרחית כאשר מעתיקים את הדיון ממישור ההשפעה אל מישור ׳ההשתתפות׳ של גרינברג בשיח על רעיונות ההיידגריאניים , אלה שנולדו לפני כתיבת ישות וזמן , והדהדו בתוך מסורת הדיבור על שאלת הישות בשיח הפנומנולוגי , ובעיקר בשיח על ה׳דברי וּ ת החדשה׳ , בחוגי האמנות של ברלין . להרגשה זו אף כי לא לביסוסה ההיסטוריוגרפי המלא שותפה כאמור גם הביקורת הגרמנית , שזיהתה בטקסטים מן הליריקה האקספרסיוניסטית המאוחרת בראשית שנות העשרים את גרעיניה במחשבת היידגר . לאחרונה העלה את השאלה הזו גם ח " ד לוסקי : כיצד מצליח אצ " ג להבין את היידגר עוד לפני שהיידגר כתב את היידגר , היא חלק מסך השאלות שאני מבקש להעלות כאן . כיצד באמצעות הכתיבה מנכיח אצ " ג את גילוי האימה , את עצמתו להיות יכול להעלות אותה מהסתרתה הממושכת , להביא אותה למקום של סף הלשון העולה מהפואמה , מושג מובהק של היידגר העולה כמוטו מספרו הוויה וזמן , שהופיע שלוש שנים מאוחר לפואמה של אורי צבי . בעצם הדבר שהציג את השאלה באופן זה שחרר לוסקי את הדי...  To the book