כמה היבטים בגישת היהדות כלפי מדינת הרווחה

ראוי לציין שבערים רבות — אחת הרשומות הראשונות היא מהמבורג — חייבו תקנות הקהילה שכל תושב העיר יארח שני אורחים לשבת . העיקר היה המגע האישי עם הנזקקים . " הא ההוא חסידא דהוה רגיל אליהו דהוה משתעי בהדיה [ היה בעל בית חסיד אחד שהיה רגיל שאליהו משוחח עמו ] . עבד [ עשה אותו חסיד ] בית שער [ לחצרו ] , ותו לא משתעי בהדיה [ ויותר לא שוחח עמו אליהו ( כיוון שהעניים לא הורשו להיכנס לחצרו )] " . הידידות עם העני ויחס השוויון החברתי כלפיו הם מעשה רגיש הראוי לשבח מיוחד : " וכל המאכיל ומשקה עניים ויתומים על שולחנו הרי זה קורא אל ה ' והוא עונהו ומתענג עליו , שנאמר ' אז תקרא וה ' יענה ' ( ישעיהו נח , ט ) " . מכאן שגם אם שיווי המשקל אולי עדין ונתון למתחים פנימיים , אחריות הקהילה איננה מבטלת את הצורך במודעותו של היחיד , ואל לה להקהות את רגישותו . דבר זה כוחו יפה גם אם כספי הקהילה הם בלתי נדלים ; מחויבותו של היחיד אינה חדלה לעולם . הבה נחזור אל הביטוי השני של הקיטוב — המעשה האובייקטיבי לעומת החוויה הפנימית והיחס הנלווה . כדי להבין את העיקרון אנו יכולים להתבונן בקביעה ש " אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה " . ה...  To the book