חדש מלא ישן: האוטופיה הגנוזה של זאב יעבץ

אסף ידידיה באוקטובר 1902 פרסם תאודור הרצל את הרומן האוטופי " אלטנוילנד " , שבו תיאר בגוון הומניסטי את פניה הפוליטיים , החברתיים , הכלכליים והתרבותיים של החברה החדשה בארץ – ישראל בשנת , 1923 במדינה שיסדו זה כבר יהודים ציונים מאירופה . בתוך עשרים שנה , חזה הרצל , יהגרו המוני יהודים לארץ–ישראל , והיא תשגשג מבחינה כלכלית ותעמוד בקדמת ההתפתחות הטכנולוגית בתחבורה , בבנייה , בחקלאות וברפואה . המבנה החברתי – הכלכלי במדינה החדשה לא יהיה חיקוי של אחת ממדינות אירופה , אלא יצירה מקורית שתהיה מופת מוסרי לאומות העולם . ברומן זה נגע הרצל גם בהיבטים דתיים של מדינת היהודים המיוחלת . הוא תיאר את חופש הפולחן בה , את חגיגת ליל הסדר , המשלבת ישן וחדש , את הפרהסיה היהודית המסורתית , שהחנויות בה סגורות ביום השבת , גרסה מודרנית של שנת היובל ואפילו את בנייתו מחדש של בית המקדש בדמות טמפל מערב אירופי מודרני ( ללא עוגב ) . עם זאת הוא לא תיאר שום היבט יהודי מסורתי בחוקתה ובאופי משטרה של החברה החדשה . אחד העם ותומכיו ביקרו את חזונו האוטופי של הרצל וטענו כלפיו שתי טענות עיקריות : ראשית , הוא אינו מציאותי — " אידאל ה...  To the book