פתח דבר צא מן התבה

א ראשיתו של ספר זה במפגש בין שני תחומי דעת שהחיבור ביניהם מתבקש , גם אם עדיין אינו מובן מאליו : הסיפור התלמודי והתאוריה של הספרות . לחיבור בין השניים היסטוריה ארוכה ורציפה במפעלם של חוקרים בני הדורות האחרונים שהעלו על נס , איש לפי דרכו , את תרומתה האפשרית של ׳תורת הספרות׳ להבנת ספרות חז״ל ; לגבי דידי מדובר במפגש בן עשור ומשהו בלבד , אך כזה שדי בו לעורר השראה עמוקה ולהסעיר את הדעת והלב . תחילתו , מכל מקום , בנסיבות מקריות למדיי . במקביל ללימודיי בישיבת הקיבוץ הדתי עין צורים עמלתי על לימודים לקראת תואר ראשון במחלקה לספרות , לשון ואמנויות באוניברסיטה הפתוחה . הפנייה לתחומי הספרות , הלשון והאמנות אמורה הייתה – כך חשבתי לתומי – לפתוח צוהר לעולמות רחוקים , שונים בתכלית מתכני הלימוד הישיבתי הרגיל , שממנו נהניתי עד מאוד . ידעתי כמובן שספרות חז״ל גם היא סוג של ׳ספרות׳ , המובעת ב׳לשון׳ , ובוודאי שאין היא נעדרת ממד של ׳אמנות׳ ; ידעתי גם שהאוניברסיטה הפתוחה מציעה קורסים מצוינים בתחומיה המובהקים של ספרות זו , ובראשם הקורס " מדרש ואגדה " , שפיתח פרופ׳ יונה פרנקל ז״ל . אולם לעצמי ביקשתי מרחבים חדשים ...  To the book