להתנקם בעצמי , להתאכזר על עצמי , ושורות דוקרות , איומות [ , ] נוצרו אצלי במשך הימים האלה . אך קשה בדידותי והתבודדותי זאת , קשה , מרה – אין כ [ ו ] ח לשאתה , על עצמי אמאס , וגם זה מעורר בי בחילה [ , ] לחטט תמיד בפצעי [ י ] ולהתאכזר על עצמי , בלי שום תוצאות – כי סוף סוף הרי אני חי ורוצה עוד לחיות , ולמה אני מאים בלי הרף על חיי אלו שעוד יקרים לי סוף סוף ? ולמה אני מוסיף לקללם – כשאני עוד מחכה לברכתם ? ולאט , לאט הצער הנוקב נהפך לכאב מתוק חרישי , מתפנק ומתחטא , [ 105 ] ובימי האורה האלו , עת שמש הח [ ו ] רף כה נדיבה וטובה – עוד ירעד הלב מכאב בגעגועים מתוקים , געגועי חיים וא [ ו ] שר , וזה מוזר , אבל זה כה רך ועדין ... ופגעים החיים אשר מצאוני בזמן האחרון – עכשו יש שאני [ שאני ] שכאבם יעבור בי חרש , חרש [ , ] כנחל מים מסתתר בע [ ו ] בי יער והומה בחשאי , לא אשו [ ו ] ע , לא אצעק – נפשי הומה במסתרים ... ככה הם החיים . אין הרגשה מתמדת ועומדת בעינה כל הזמן , ק [ ו ] דם בסערה דרכה ואחר כך היא נחלשת קמעא , קמעא [ , ] ועוברת לדממה רכה ונעלמה ... הוי , מוזרים , הפכפכים הם חיים כאלו . והן סוף סוף יתעו...
To the book