|
|
[ ... ] [ 1 ] החדשים , על הכ [ ו ] ל , על הכ [ ו ] ל . אחרי הכ [ ו ] ל [ ... ] לרוחי להניח לשעה את ראשי בחיקך ולה [ י ] רדם לשעה קלה ולשכ [ ו ] ח את כל הע [ י ] נויים הסובבים אותי עכש [ י ] ו . הוי מי יודע יודע [ כך !] אם אזכה לה [ י ] פגש עמה ! יום ד׳ , י״ב חשו [ ו ] ן [ תרע״ז ] , ברנובקה [ 8 בנובמבר . [ 1916 מאין אותו הא [ ו ] מץ הנת [ ו ] ן ללב שאינו מתפוצץ ! מאין אותה הסבלנות של ברזל שאינו מתפקע מר [ ו ] ב כאב ?! – לא אדע . המציאות האכזרה [ יו ] דעת להכות את הלב הכה ופצ [ ו ] ע פצעים קשים ונוראים , ויחד עם זה היא מחזיקה ומחסמה אותה [ אותו ] שא [ ו ] כל לסבול את כל הכאב והיגון , בכדי שתוכל להרבות את ע [ י ] נוייו שבעתיים – רגעים נוראים כאלו שאנו שיש לנו עכש [ י ] ו , טרגדיה נוראה כזאת שעוברת עלינו והלב התקשה כברזל – ואינו מתפוצץ , וגם דמעה , דמעה חמה אי אפשר להוריד או בכי זעקה הפולח לבבות אי אפשר לזעוק , חרב מעי [ י ] ן הדמעות . אלי ! אלי ! מה עוללת לנו ? עד מתי לא תשיב מעלינו את יד זעמך הקשה ? ״עמדו פה אצלי אבי ובני היקרים , עמדו אצלי ובכו , בכו לשברכם הגדול , על האבדה הקשה [ אש ] ...
To the book |
|
|