מבוא אידאולוגיה קומוניסטית ומאבק בין־גושי – יחסיו של הקרמלין עם מדינות העולם השלישי, עם תנועות לשחרור לאומי ועם המזרח התיכון

עד שלהי שנות השישים נתפסה הסוגיה הפלסטינית בעיני ברית המועצות כסוגיה של פליטים , שנוצרה כתוצאה ממאבקים בין מדינת ישראל לבין מדינות ערב . השינוי בעמדתה של ברית המועצות בהקשר זה חל רק לאחר כישלון המערכה הערבית ביוני , 1967 היא מלחמת ששת הימים , כאשר צבאותיהן הסדירים של מדינות ערב נחלו תבוסה מידי צבא ההגנה לישראל ( להלן צה״ל ) . עד אז העדיף הקרמלין ניהול מערכות יחסים עם מדינות על ניהול מערכות יחסים עם ארגונים , באשר לאחרונים הייתה השפעה מועטה יותר על תהליכים אזוריים ובין לאומיים . לאחר התבוסה הערבית במערכה הצבאית נהפכו הארגונים הפלסטיניים , אשר לא נטלו חלק במערכה הצבאית ובכך שמרו על כוחם הצבאי , לגורם המיליטנטי הבולט ביותר שהוביל את המאבק הצבאי בישראל . שינוי זה חל בעקבות כמה תקריות מוצלחות של אותם ארגונים אל מול צה״ל בשדה המערכה . הישגים אלה של ארגוני המחבלים הפכו אותם באופן הדרגתי לגורם שאי אפשר להתעלם ממנו בפוליטיקה האזורית והבין לאומית כאחד , וכך נהפכו אותם ארגונים – אשר עד לשנת 1967 היו בעלי השפעה מועטה ביותר על תהליכים בזירה הערבית – לראש החץ במתקפה הערבית נגד ישראל כבר בראשית . 196...  To the book