היקום הנודד, או היכן מרכז חעולם?

בפרק זה ביקשנו לבדוק כיצד ניתן לראות במונאדילרגיה דגם פואטי מוגדר לרומן המודרניסטי , ותוך כדי כך להצביע על המטפיזיקה של הרומן המודרניסטי עצמו . כמסקנה מקריאת מחקריהם של תאורטיקנים על הרומן המודרניסטי , ראינו כיצר הכתיבה המודרניסטית של הרומן עברה מהפכה : מכתיבה בעלת סטרוקטורה לוגית ודמוית משחק שחמט לסטרוקטורה אפיסטמרלרגית או פסיכולוגית ופנים הכרתית , היוצאת " מן התודעה החוצה " . הקורא " רואה " את שיקוף המציאךת על פני " מסך" התודעה של הביכורים , כלא שיתקיים מסך כזה מתחת לזרם השיקופים , והוא בונה מתוך ראייתו זו הן את היקים הפנים ספרותי , הבדיוני , הן את המרכז התודעתי המשקף אותו . בהקשר זה מדברת הביקורת לא אחת על קריאה אקטיבית , הקריאה כאתגר , של הרומנים המודרניסטיים , קריאה שהיא " כתיבה ' . מאחר שהיקום של הרומן המודרניסטי הוא יקום משוקף , ניתן לכנותו — כך הצענו — " יקרם נורד , ' כלומר , יקום שממשותו נודדת ממרכז משקף אחד למשנהו כאופן של קיום , מבלי שיתאפשר לו קיום סרבסטנציאלי מחוץ לפעילות המכוננת של המרכזים התודעתיים השונים , כך לא רק התודעה נושאת אופי של מרכז או של משך , אלא גם היקום המשת...  To the book