דפני אסף אני ב 14 בינואר 2007 חצה קו שבר את חיי ואת חיי בני משפחתי , ומאז דבר לא שב עוד להיות כשהיה . כשנכנס קצין העיר לביתנו ובפיו הבשורה המרה על התאבדותה של בתנו דורון , הוא לא היה צריך לומר אפילו מילה , מפני ששעה קודם בואו שמענו הודעה מוקלטת מידיד של דורון ובה סיפר על אס . אם . אס שדורון שלחה לו ושהיה כתוב בו : " השארתי על גג עזריאלי תיק שחור ובו הצוואה שלי , אתה היחיד שאני סומכת עליו שיבצע אותה " . לשמע המילה " צוואה " , היה לי ברור כמעט לגמרי שבתי כבר אינה בין החיים , אך בכל זאת במרחק עוד זרח שביב של תקווה וכולנו - ירון אביה , עמרי בננו ואחיה הגדול , ואני - התחלנו במירוץ טלפונים לצבא ולחבריה של דורון , בניסיון להשתיק את האזעקה שהחרישה את תודעתנו . לשמע הדפיקה בדלת , וכמו מעוצמתו של כוח סמוי , נפלתי על הרצפה . הרגשתי כאילו פצצת אטום התפוצצה בביתי , וההדף שלה זרק אותי למקום הנמוך , השטוח והקר הזה בלי יכולת לקום ; איבדתי את השליטה על גופי ; כאבים עזים תקפו אותי במקום שבו נחה דורון כעובר . לימים הבנתי שגופי שידר לי את מה שנפשי סירבה להבין . איבר דמיוני כמו נכרת מגופי , והמקום הכרות א...
To the book