|
|
בפתחו של פרק זה , מסכם בלינט את התיאוריה שלו על שלבי התהוות המחלה , שביסודה עומד " הפגם הבסיסי " . בשלב הבא נוצרת בעיה עקב קונפליקט בין הדרישות של הסביבה – ליכולות הנטועות בתוך האדם , יכולות שאולי הצטמצמו במידה זו או אחרת , בהשפעת " הפגם הבסיסי " . ישנם אנשים שנאבקים ומתמודדים וכך פותרים את הבעיה , ואחרים שממשיכים לשאת את הלחץ והמתח . אחדים , יפתחו מחלות שונות , בהן אולי יטפלו בעצמם , ואחרים יפנו בכל זאת כעבור זמן לעזרה רפואית . צעד זה נעשה הרבה פעמים כשהמחלה אינה " מאורגנת " עדיין ; ולכן מציעים החולים לרופא הצעות ( תסמינים , מחלות ) שונות . על הרופא לטפל במחלה בעלת הסיכוי הטוב ביותר לריפוי . אין מדובר רק בטיפולים תסמיניים ופליאטיביים שטחיים , אלא בטיפול שייתן לחולה אפשרות לעשות שינויים בחייו בעתיד . מקרים רבים שהוצגו בספר זה יכולים להדגים את התיאוריה הזו . למשל : מקרה מס ' 32 ( המקרה השני בפרק . ( 41 סיכום מקרה זה מאפשר להבין את " הפגם היסודי" של החולה . מדובר ביחסים מתוחים בין אם שתלטנית וילדה מתמרדת , שיודעת " לסדר את העניינים " , הסובלת מהרבה רגשות אשמה ; ילדה זו משתוקקת לאב שיבין ...
To the book |
|
|