|
|
עד כה דן בלינט , בספר זה , ביחסי רופא – חולה , אבל התמונה אינה שלמה עדיין . קיימים גם היחסים בין החולה למחלתו , ואלו מתפתחים הרבה לפני שהחולה פונה , בגלל המחלה , לרופא . בלינט מצטט אחד מהמורים שלו שאמר לסטודנטים : " כמה פשוט יותר היה תפקיד הרופא , אם סרטן , עגבת ולכלוך היו גורמים לכאב ! " ישנן מחלות אשר אינן גורמות די כאב , אי נוחות או פחד ועל ידי כך דוחות את הפנייה לרופא . כלומר , יחסים בין החולה למחלתו מתקיימים גם בלי תלות ברופא . בלינט מסביר , שניסיונו הקליני נובע בעיקר מהפסיכואנליזה . בסיטואציה הטיפולית הזאת שני אנשים נפגשים , כאשר אחד מהם בעמדה גבוהה יותר – יש לו יותר ידע והבנה טובה ועמוקה יותר ; והאחר , החלש , פנה אליו לעזרה מפני שהוא סובל ממתחים ובעיות שאינו יכול להסביר אותם לעצמו . הוא פונה לעזרה , והמומחה מקבל אותו על מנת לעזור לו , להסביר לו , לפרש לו . במערכת יחסים זאת , בין מטפל למטופל , מתעורר מתח אצל המטופל ואחת הדרכים להקל על מתח זה היא להעביר את רגשותיו לשותף החזק יותר , המטפל שלו . נוצרים יחסים שאפשר להסבירם במונחים של יחס בין ילד למבוגר . למטפל הפסיכואנליטיקאי אין ניס...
To the book |
|
|