|
|
הפרק פותח בתיאור מקרה פשוט , שמוכר לכל רופא כללי ( מקרה מס ' : ( 5 גבר בן 63 אשר עבר תאונת עבודה מסוכנת ומבהילה מאוד של מכת חשמל . הוא נבדק מיד לאחר מכן בחדר מיון ולא נמצא כל ממצא . כשלושה שבועות מאוחר יותר הוא הגיע לרופא הכללי והתלונן על כאבים בחזה . הוא שוב נשלח לבדיקות אצל מומחים שונים בבית החולים , ששוב לא מצאו שום דבר והמליצו על בדיקה פסיכיאטרית . בלינט מדגיש כאן שוב את הצורך של הרופאים לשלול אפשרויות של מחלה פיזית , לפני שפונים למסלול הנפשי . בלינט מנסה לתאר את מה שעבר על החולה שהועבר דרך ה " מכונה " העצומה של בדיקות בבית החולים , כאשר כל מיני אנשים מרוחקים ביחסם , לבושים בבגדים לבנים , המטירו עליו שאלות אינפורמטיביות רבות וחוזרות . הוא הבין שיותר ויותר חושדים בו שהוא שואף לקבל פיצויים , וניסו למנוע ממנו ללכת בכיוון הזה . מה שברור הוא , שכל הרופאים ניסו לשכנע אותו " שלא קרה לו שום דבר " והתנגדו לגישתו ולהתנהגותו . כאשר החולה חזר לבסוף לרופא הכללי שלו , הוא כבר לא היה – כמו בהתחלה – אדם נעים וממושמע , אלא הפך לאיש מאוכזב , חשדן שאינו נותן אמון בזולת . אף רופא לא התעניין בטראומה הנ...
To the book |
|
|