|
|
בלינט פותח פרק זה בתיאור של מצב טרגי , שיכול להיווצר בין חולה ורופאו , כאשר התרופה " רופא " אינה עוזרת . הוא מתאר מצב שבו חולה זקוק מאוד לעזרה , והרופא בצורה כנה ואמיתית משתדל לעזור לו , ולמרות זאת , על אף המאמצים של שני הצדדים , הדבר אינו מצליח ובצורה עקשנית הולך בכיוון הלא רצוי . הוא מתאר ארבעה מקרים קליניים , הלקוחים כולם מהמרפאה של רופאים כלליים , שהוצגו על ידם בסמינרים , המדגימים את המצב הקשה הזה . החולה הראשונה ( מקרה מס ' 1 ) הייתה אישה נשואה ללא ילדים , בת , 23 היא הייתה בטיפולו של השותף של הרופא המדווח במשך מספר שנים והתלוננה על כאבים שונים : בבטן , בחזה , בגב התחתון . לא נמצא הסבר רפואי וכל הבדיקות שנערכו היו " ללא ממצאים פתולוגיים " . החולה הרבתה לבקר במרפאה ונעשתה בהדרגה יותר תוקפנית . כמובן , שהיא עברה מספר רב של צילומי רנטגן , בהמשך הגיעה לטיפולו של הרופא שדיווח לסמינר והוא חשד ב " דלקת כרונית של התוספתן " . היא הופנתה גם לרופא נשים שלא מצא דבר . בהמשך , היא קיבלה טיפול בפיזיותרפיה ( בגלל כאבי הגב ) והתייעצה עם מומחים שונים . התנהגותה כלפי הרופא , שסיפר על המקרה שלה בסמינ...
To the book |
|
|