|
|
כמו במשברים הקודמים , בשנים 1952 ו , 1958 נהפכה הקריאה להתפטרות הנשיא למוקד ההידרדרות בלבנון . תנועת אל אחדב קיבלה תמיכה מחברי פרלמנט וב 13 במארס 1976 הם החלו להחתים על עצומה הדורשת מהנשיא להתפטר . 66 צירים חתמו עליה , אך חברי הפרלמנט של מפלגת הפלנגות , של המפלגה הליברלית של שמעון ומקורבי הנשיא סירבו לחתום . פרנג ' יה טען כי " אין בחוקה שום סעיף הקובע ש 66 חברי פרלמנט יכולים לפטר את נשיא הרפובליקה ... אני הנשיא הלגיטימי " . בהצהרה לעיתונות טען ג ' מיל : " איננו יכולים לשמור על לבנון אלא על ידי שמירה על הלגיטימיות ... " לדבריו , הסרת הלגיטימיות על ידי התפטרות הנשיא כמוה כביטול נוסחת חלוקת השלטון בין העדות ו " הפסד גדול ללבנון , לערבים ולאנושות " . ראשי סוריה קיבלו את עמדת המנהיגים הסונים רשיד כראמי וצאיב סלאם ואת עמדת המנהיגים השיעים מוסא אל צדר וכאמל אל אסעד שטענו שיש לבחור נשיא חדש , אך להשאיר את התפטרות פרנג ' יה פתוחה עד שיחליט בעצמו להתפטר . משמעותה המעשית של ההצעה הייתה שפרנג ' יה יוכל להמשיך בתפקידו עד תום כהונתו בספטמבר . 1976 " אינני עוזב את ארמון בּ ע בּ דא " , הצהיר הנשיא ...
To the book |
|
|