תאודמוניה ונוכחות

נהוג לדבר על אלוהות במונחים של נוכחות . לא נוכחות במובן הטריוויאלי או הסתמי של המילה , אלא נוכחות במובן של משהו הממלא וגודש את ההווה ונופח בו תחושה הרת גורל . פרנץ רוזנצוייג כינה זאת " הנצח שברגע " : תחושת ההתגלות גודשת את החוויה האנושית באופן כזה שהזמן והמרחב – שקודם לכן נדמו ריקים או סתמיים ) תחושה העולה בחריפות מספר קהלת ( נחווים כעת כהוויה שכולה גודש חיוני ומרומם . זהו הקוטב הטרנסצנדנטי , דבר - מה שמגיח אלינו כביכול מבחוץ , דבר - מה שאינו ממין העולם הזה , ודווקא בשל היותו כזה בכוחו לחולל טרנספורמציה בתמונת העולם שלנו . זהו ההיבט הדתי המקסים , המופלא , הנשגב והנורא שאוטו מדבר בו . אף על פי כן , תחושת הנוכחות הממלאת את ההוויה אינה חייבת להיות קשורה לממד טרנסצנדנטי דווקא ; יש לשער שגם האלים הפגניים העניקו למאמיניהם תחושה של נוכחות , אם לא זהה לתחושות הנקשרות באל המונותאיסטי , כי אז דומה להן . אלים אלו לא ממש הגיעו " מבחוץ " , לבטח לא במובן החמור שהתאולוגים בימי הביניים ניסו לשוות לעניין זה . הם הגיעו מהאולימפוס , מאסגרד , מהרקיע . כלומר הם לא היו ממש מתוך העולם , אבל גם לא ממש חיצוניי...  To the book