הערה בדבר המגמה התאודמונית בקבלה ובדבר רצח אם

לכאורה אמורה היתה הספרות הקבלית לנקות את האל אף ביתר שאת מכל רבב של דיאבוליות , שהרי אצל חז " ל השטן רק מתחיל לפלס לו דרך עצמאית , ואילו בספרות הקבלית הוא כבר מתייצב אל מול האל כמנהיגה רב - העוצמה של ממלכה כמעט אוטונומית , המאיימת בכוחה על האלוהות החלושה . אלא שאף כאן אין הדברים כה נחרצים , והאל כמו מסרב להתנתק משורשיו הדמוניים הקדמוניים . רבים מהעניינים שיצוינו כאן כבר נדונו למכביר בספרות המחקר , אלא שאני מבקש למקמם בתוך הקשר הדיון הזה , הווה אומר להצביע על שיוך הרוע לאל עצמו גם אצל המקובלים , ולהראות שעל אף הטרמינולוגיה השונה ותמונת המציאות הייחודית שהם מסגלים לעצמם , עניין זה עצמו נותר אצלם בעינו . יתר על כן , על אף הנטייה שלהם לכאורה לדואליזם , האל עצמו אינו מתנקה בכתביהם מן הדמוניות שדבקה בו במקרא . עוד בספרות חז " ל יש התבטאויות בדבר כוח ספק עצמאי בתוך האלוהות . כוח זה – מידת הדין – מוצב כניגודה של מידת הרחמים , שעניינה הטוב והחסד של האל . מידת הדין היא , אם לדייק , ניגודו של החסד הספונטני , המידי , הבלתי מוגבל , המגולם בדיונים משפטיים בביטוי " לפנים משורת הדין " . מתוך הצבה זו מ...  To the book