איוב: המעבר מן הדמוני אל הדיאבולי

עולם שרק למוסר האוטונומי נודעת בו משמעות . האדם צריך להכריע בדבר מוסריותו . למעשה , האל מוותר כאן על ההטרונומיה , אלא אם כן הוא מבקש לטעון שהעולם הזה – כלומר העולם שהציע השטן ושהאל נאלץ לקבל – הוא בכל זאת " טוב " , משום שהוא מזוהה עם הנהגה ) פונקציונלית ( של האל , אף שאין בו שום דבר טוב במובן של מעורבות האל בחיי האדם ) שכן אין מעורבות כזו ( . הטרונומיה כזו אפשרית , אבל יש בה משהו סתמי עד כדי תימהון . ליבוביץ ' תובע מאתנו משהו מעט אחר : אצלו אין הטרונומיה כלל . הוא תובע הכרה אנושית ) אוטונומית ( בכך שהאל קיים ושיש להתבטל בפניו , אבל הוא לא תובע הכרה בכך שהוא טוב ) אם כי מדבריו אולי משתמע שיש משהו טוב בכל המתכונת הזאת של התבטלות בפני העיקרון של מלכות שמים ( . שלישית , האל אולי נכנע לשטן , אבל איוב עדיין תובע את האל למשפט על העניין המוסרי . בתשובה האל מפנה אותו לעניין ההנהגה הקוסמית . לפי הבנתה של דיי , האל נדחק לעמדה הזאת עקב המתקפה של השטן . אבל מה היה מרכז הכובד של המתקפה ההיא ? המוסר , מעמד הצדיקות . תגובת האל למתקפה היתה ויתור על תמונת העולם הקודמת . עקב כך הוצגה הפגיעה באיוב כמשהו ש...  To the book