א . האל הדמוני האל מוצג על פי רוב בספרות היהודית כאל רחום מצד אחד וקנא ומעניש מצד אחר . אפיונו כאל רחום , חנון , משגיח , גומל חסד וכיוצא בזאת מוכר למדי , הן משום שהדברים מופיעים כבר במקרא , נשנים במדרש וחוזרים שוב ושוב בתפילה , והן משום שהמערכת הפדגוגית והאינדוקטרינית המעצבת את דמות האל לאורך זמן בוחרת מטבע הדברים להדגיש צדדים אלו באישיותו ובאופן הפעולה המיוחס לו . אלא שדווקא למוסכמות שנוצרו מכוח שכבות כה רבות של הרמנויטיקה ) שהיא , בחלקה לפחות , אינדוקטרינרית ( יש להתייחס במידה של חשדנות . האם האל אכן כה רחום וחנון ? – אין זה תפקידו של החיבור הזה לבחון את החיוויים בדבר חסדו ורחמיו של האל , ולכן אסתפק לעת עתה בהבחנה הנוקבת שמציע יאיר לורברבוים ) בעקבות יוחנן מופס ( : " התורה מתארת לכאורה את ה ' כ ' אל רחום וחנון וארך אפיים ורב חסד ' ) שמות לד , ו ( , ואולם קריאה קרובה של פסוקים אלה מעלה בבירור כי הם אינם תאור תכונותיו של האל אלא תפילה ) בעלת אופי מגי - מניפולטיבי ( שתכליתה להפיג את זעם האל ולהרגיעו בעת רתחה " . הבחנה זו מתאימה ביותר לחיבור זה משום שמלבד ערעור גמור של המוסכמה בדבר רחמי ...
To the book