מאחורי השער

מהעבודה ואת הגרמנים בודקים אותם בשער . תמונה אחרת — את הגטו בלילה , מצויר בדיו . ותמונה שלישית שהאמן קרא לה " אני בטבח " — שוטרים חמושים מוצאים אותו במקום מחבוא וגוררים אותו אל מותו . תמונותיו של זלמן נבדלו מתמונותיהם של השאר , אף שבתערוכה השתתפו כעשרה ציירים מווילנה . ובאמת , הוא שקיבל את פרס הציור של הגטו . חיסול הגטו הלך וקרב . אוגוסט . 1943 יום שישי . הרחוב מלא צעקות וסמרטוטים צבעוניים . פנים , שבויים באור שקיעה , מתיזים טירוף . אישה אחת נדחקת בתוך הקהל עם סיר חמין , ממהרת למאפייה לטמון אותו בתנור לשבת ובה בעת מייבבת : " ירו בשלושת הילדים שלי ! " קשיש אחד מכה על לוח לבו ומבקש למות . ילדים מתרוצצים ברחובות . רופאים נושאים אישה שהרעילה את עצמה . הלכתי לרחוב שפיטלנה ונכנסתי לבית מספר 7 שזלמן גר בו . מאחורי הדלת אני משאיר את הרחובות הגוססים . הוא היה שקוע בעבודה . ידיו הקטנות , שרווליהן מופשלים , מתעגלות , מתעקלות סביב גוש חמר לח המציית ונכנע לתנועותיו של אדונו . מחתיכת חמר חסרת צורה עולה וצומח ראש ונישא בגאווה על כתפיים גבריות . חשבתי שזה אדם חי , אדם מרוח בחמר ... זלמן שכנראה לא הבחי...  To the book