בציפורני הגרמנים

את מי שנדקר למוות , נחנק או עונה לאורך המסדרונות הארוכים והמלוכלכים בדם והשליכו אותם לחדר השירותים המשותף . תמורת יציאה לשירותים דרשו השומרים סכום גבוה , לא פחות מאלף רובל לכל פעם . אחר כך עלה המחיר והגיע לעשרה רובל זהב . גם מים לא נתנו חינם . תמורת לגימת מים היה צריך לשלם בשעון יד או בטבעת יקרה . יהודים משכונות אחרות שניצלו מהפרובוקציה ניסו לשחד את הגרמנים כדי להציל את נשותיהם ואת ילדיהם מן הכלא . וגנר , האוברלוטננט של אחוזות בורביש ׁ ְ קי , הלך — תמורת זהב רב — לבית הכלא כדי להוציא משם שמונה יהודים . הוא קיבל את הסכמתו של שוויינברגר , נכנס לתאים , והכריז שמונה שמות . כשהוא קרא בשם גולדברג — אישה שגרה ברחוב קלוורי , 60 שכבר היתה מוטלת מתה מדקירות הפגיון של שוויינב ֶ רג ֶ ר — צעקתי בייאושי : " אני ! " והאוברלוטננט צעק : " מהר יותר ! קדימה ! " שוויינברגר עצמו הוביל אותנו אל השער . בידו החזיק רובה . הוא הודיע : " אני יודע הכול . אם תספרו למישהו אפילו מילה אחת ממה שראיתם כאן , תקנאו באחים שלכם כאן " . הוא הצביע על הכלא . ביציאה מבית הכלא נתפס צעיפה של אחת הנשים באחד מכפתורי מעילו של שוויי...  To the book