פרק שלישי גופים, גלמים, גווילים לשאלת הגוף והכתב בסיפוריו של ש"י עגנון

וסתירותיה ( או קפליה " האפלים " , השחורים כעורב ) בסיפורו של עגנון . העורב של עגנון מדבר אפוא " עברית " . אך עורב זה שמדובר בו כאן עשוי לפי מתווה של עבודת החלום . ואין זה רק שהעורב מופיע בחלום , אלא שגופו ודיבורו עשויים לפי תחביר החלום . בשמו ובקולותיו מצטופפות משמעויות מנוגדות - דיוקן סופר , בעל כנף ובת קול . עורב זה יותר משהוא בעל משמעות ( " וולטיר " , " עגנון " , " הלשון העברית " ) הוא מגלם את ההינתנות למשמעות . במובן זה עורבו של עגנון דומה לכלב בלק ( המותיר אף הוא את " ריחו " בסיפור " עד הנה " - בריח צואת הכלבים ) , שאין הוא בחינת שם בלבד אלא בעצם הוא מצע לפרשנות שמית . בלק בניסוח אחר הוא " נביחה " , כפי שהעורב הוא קרקור וצווחה . לכן החיות משיבות ללשון ולסיפור קולות ראשוניים שמהם ומתוכם השמות מתהווים . דבר אחר : מאחר שעמדנו על אותם גלגולים ופרשנויות קוליות הנגזרות מתיבת ע - ר - ב המהדהדת בשמו של העורב , צריך להוסיף כי זו גוזרת גם את השם ערב בהוראתה על הלשון הערבית והגוף הערבי - הנדחקים בדרך כלל בספרות עגנון אל הפריפריה - אל אזורי השוליים של היצירה ופרשנותה . אך כשאנו הקוראים מאזיני...  To the book