|
|
דיני הפירוק ופקודת החברות מכתיבים סדר של עדיפויות בחלוקת יתרת הנכסים הנותרת בחברה בפירוק . עדיפות בפירוק קוראת תיגר על עקרון השוויון , שנועד לחסום נושים חמדנים וזריזים שישכילו לנגוס מעוגת הנכסים באמצעות תכסיסים של הפעלת כוח . העדיפות ניתנת לנושים שונים : חלקם הם נושים סטטוטוריים , כמו רשויות המדינה ; לחלקם יש זכויות בדין קדימה — כגון עובדים ששכר עבודתם ופיצויי פיטורין המגיעים להם מקבלים עדיפות על פני בעלי שעבוד צף ) סעיף 354 ) ג ( לפקודת החברות ( ועל פני נושים רגילים ; וחלקם הם בעלי זכויות קנייניות כלפי החברה החייבת , מכוחה של הפילוסופיה המקדשת את זכות ההתקשרות . הבסיס הקנייני של הזכויות הוא ההתקשרות הרצונית שביצעה החברה קודם כניסתה למצב של חידלות פרעון , וההנאה שנהנתה מהעסקה אשר הצמיחה גם זכויות קנייניות שונות לנושים . זכות העדיפות הזאת פוגעת כמובן בנושים הלא – מובטחים , שההתקשרות עמם גם היא הסבה הנאה לחברה . דוגמה לנושים כאלו היא העובדים אשר השקיעו בחברה ממיטב הונם האנושי , אך מכוח מעמדם הנחות לא יכולים היו להבטיח את עצמם באמצעות שעבוד , ובבוא הפירוק הם נאלצים להתמודד מול נושים מובטח...
To the book |
|
|