|
|
לתובענה הייצוגית מאפיינים אשר חורגים באופן בולט מהתפיסות המשפטיות המוכרות . החריגה מתבטאת הן בדין הפרוצדורלי והן בדין המהותי . בדין הפרוצדורלי , ראשית , יש צורך ברשות להגשת תביעה כזו , ולשם כך מתנהל הליך מיקדמי נפרד שבו נבחן גם הסיכוי להצלחת התביעה . שנית , בית המשפט מפעיל פיקוח צמוד על כל ההליך . הפיקוח הצמוד נובע מהעובדה שהתביעות הייצוגיות ניזומות , פעמים רבות , על ידי עורכי דין ונשלטות על ידם , ולא על ידי לקוחותיהם . זו אינה תביעה משפטית רגילה שבה הלקוח מפעיל השפעה מהותית , ולכן יש לייצר פיקוח אחר . בדין המהותי , ראשית , התביעה הייצוגית מתאפיינת בייצוג " כפוי " של ציבור אנונימי בלתי – ידוע על ידי תובע ועורך דין שהתובעים האנונימיים לא בחרו בהם . שנית , בעוד לא כל התובעים נמצאים בפני בית המשפט , אופי התביעה הוא כזה , שפסק דין בתובענה ייצוגית יהווה מעשה בית דין לגבי כל הנמנים עם הקבוצה התובעת . על פי סעיף 11 לחוק תובענות ייצוגיות , לאחר שקבוצת התובעים הוגדרה , יראו את מי שנמנה עם הקבוצה כפי שהוגדרה בידי בית המשפט כמי שהסכים להיכלל בקבוצה , אלא אם כן הודיע לבית המשפט על סירובו בתוך זמן ...
To the book |
|
|