כללי חלוקת הסמכויות בין האסיפה הכללית לבין המנהלים ( שהם קבוצה הכוללת את הדירקטוריון וההנהלה הפעילה ) משקפים מציאות ניהולית וכן שיקולי יעילות . הכללים מביאים בחשבון את חוסר מקצועיותם של בעלי המניות בכל האמור בניהול חברה , ואת אדישותם המביאה לכך שהם אינם נלהבים לקחת חלק בפיקוח על המנהלים . כך יוצא , שסמכויותיהם הנרחבות של הדירקטוריון וההנהלה הפעילה בקביעת אסטרטגיות ניהול ובהוצאתן לפועל במסגרת הניהול היומיומי מעניקות להם מעמד כוחני במיוחד . למרות זאת , אין בהן פתרונות לבעיית הנציג . התחוור , כי כדי להפיק את מלוא התועלת מן היתרון שבהקצאת סמכות הניהול לאורגנים המתאימים יש לספק אמצעי פיקוח אשר יסייעו להגשים מטרה זו . חקיקה בכל העולם מגבירה את התמקדותה בחובותיהם של נושאי המשרה . הסיבות לכך ברורות : התאגידים המסחריים תורמים רבות לכלכלה ולרווחה המיצרפית של החברה ( . ( society חדירותם ומוטת פריסתם הן כה רחבות – היקף , עד שרק בני אדם בודדים אינם נמצאים עמם במגע . המסקנה היא , כי פירמות שמנוהלות טוב יותר יפיקו תועלות טובות לכולם . מכאן גם ההתמקדות בתיפקודם של נושאי משרה . באנגליה , למשל , הוקמו ב...
To the book