|
|
בחוק החברות , שבו נלמדו גם לקחי ניסוחו של חוק החברות הממשלתיות , הוגדרו במפורש כל הקריטריונים למינוי דירקטורים , כהונתם , סיום הכהונה , הגבלות על מינויים ופקיעת כהונה . מהוראות החוק משתקפת הבחנה ברורה בין הגדרת כישוריהם של הדירקטורים בחברה פרטית לבין אלו בחברה ציבורית . למרות הבסיס המתירני של החוק , וההצהרה כי הפילוסופיה העומדת ביסוד החוק היא זו של האוטונומיה של הרצון הפרטי והחופש המוענק לפרט לקבוע את תוכן התאגדותו , נסוג המחוקק מהצהרה זו כאשר נדון עניינה של חברה ציבורית שהציבור משקיע בה . השאיפה לגונן על ציבור המשקיעים , על מנת לתמוך בקידום יעילותו של שוק ההון , גוברת על הפילוסופיה הליברטריאנית שעליה הוצהר בראשית דברי ההסבר להצעת החוק . נוסח החקיקה המתייחסת למינוי דירקטורים בחברה ציבורית משקף גישת חקיקה פטרנליסטית , הכוללת הוראות מצוות שלא ניתן לשנותן וחייבים לציית להן . כלכלית , ניתן להצדיקה במצבים של " כשלי שוק " . אמנם , עמדת המוצא של החוק היא , שהחברה היא מסגרת של יחסים חוזיים רב – צדדיים , אשר בתנאים אופטימליים אמורים להפיק תועלות לכל הצדדים המעורבים מרצון בקשר הזה . אולם , בחברו...
To the book |
|
|