|
|
החוק העניק לאסיפה הכללית את הסמכות למנות דירקטורים ולהעבירם ממשרתם , כאמור בסעיף . 59 זוהי תוצאה טבעית מן המבנה ההיררכי של המשטר בחברה , אשר מכוחו בוחרת האסיפה הכללית את נציגיה . בחוק האנגלי קיימת הוראה , כי בחברה ציבורית יש להצביע על מועמדותו של כל דירקטור בנפרד , ואין לאפשר הצבעה על קבוצת דירקטורים אלא אם נתקבלה על כך החלטה פה אחד . זאת , על מנת לאפשר לבעלי המניות להביע את עמדתם לגבי אישיותו של כל דירקטור , מבלי שייאלצו לדחות את מועמדותו של כל הדירקטוריון . המחוקק הישראלי לא התייחס לעניין זה , ולפיכך ההצבעה הפרטנית למועמדותו של כל דירקטור תלויה בהסדר הקבוע בתקנון לגבי מינוי הדירקטורים בחברה . אם התקנון מקנה לאסיפה הכללית את זכות המינוי , הרי בעלי המניות המיעוט חייבים לעמוד על המשמר ולתבוע הצבעה פרטנית ביחס למועמדותו של כל דירקטור , שכן ממילא יכולתם להשפיע על זהותם של הדירקטורים היא קטנה ביותר לאור הליך הבחירה שנקבע . התוצאה מהכלל הדמוקרטי המשתקף מתוך סעיף 95 לחוק , שלפיו רוב חברי האסיפה הכללית בוחרים בדירקטוריון , היא שרוב מצומצם ואפילו מקרי של בעלי מניות עלול להכריע באשר לזהות הדירק...
To the book |
|
|