בחברה עסקית , הגופים החיצוניים הם המשקיעים , ואילו מוקדי הכוח בארגון הם הדירקטוריון בעל הסמכויות הפורמליות , מחד גיסא , וההנהלה הפעילה שמפעילה את הארגון וכתוצאה מכך גם שולטת בו , מאידך גיסא . כבר באמצע המאה ה – 02 עוצבו התחומים שבהם חייבות להתקבל החלטות בדירקטוריון : תכנון פעילות החברה , שכולל קבלת החלטות בהתאם למטרות החברה הקבועות בתקנון ועידכונן , וקביעת האסטרטגיה העסקית שלה ; פיקוח ומעקב על ניהולה השוטף של החברה ; בחינת יישומה של תוכנית הפעולה המקורית , והכנת " תוכניות מגירה " להתמודדות עם מצבים בלתי – צפויים ; וכן פעולות סטטוטוריות השמורות באופן בלעדי לדירקטוריון , שביניהן ניתן למנות את מינוי המנכ " ל , חלוקת דיבידנדים , ואישור הדוחות הכספיים . בכל התחומים הללו חשובות תגובה מיידית בעת הצורך , קבלת החלטות על סמך בחירת אלטרנטיבות שיקול ובחירה , וכן הקפדה על תהליכי קבלת ההחלטות ואישור תקין בהתאם לחוק כדי להקנות תוקף להחלטה שנתקבלה . אהרני ערך מחקר על התנהגותם של דירקטוריונים בישראל בשליש השני של המאה ה – . 20 עולה ממנו , כי הדירקטוריון הוא רק פרט אחד במערכת כוללת של כוחות בחברה , ואף ...
To the book