|
|
הדעה המקובלת במשפט האנגלי הייתה נטועה באינדיבידואליזם הוויקטוריאני , שלפיו בעלי מניות פרטיים אינם בעלי עמדת אמון אחד לשני , ואינם חבים שום חובה לחברה או לבעלי מניות אחרים בהיעדר תרמית או התחייבות חוזית אחרת . עמדת המוצא של המשפט האנגלי הייתה , כי בעל מניה כבעל קניין רשאי להצביע על פי האינטרסים הפרטיים שלו . אך ביטויים אלה של זכות הקניין מעוררים בעיות בשל היות בעל המניה חוליה בפקעת החוזית שיוצרת את החברה . מימוש אנוכי של זכות הקניין עלול להזיק כלכלית לשותפים האחרים בפירמה , ולערער את הבסיס שהיא מבוססת עליו , כלומר השאת התשואה על ההשקעה , ויעילות תיפקודית מרַבית של החברה המוגבלת כמבנה המשפטי המתאים ביותר להשתלבות במערכת הכלכלית . Pender v . ushingtonL ) 1877 ( 6 Ch . D . 07 . 266 הבעלות בזכות הייתה הנימוק המשפטי העיקרי לחופש זה , והוא הובע לראשונה בפסק דין אנגלי מן המאה ה – . North - tWes Transportation Co . v . eattyB – 91 השאלה שנדונה שם נגעה לאישרור עסקת מכר באסיפה כללית . הצורך באישרור נבע מניגוד עניינים צפוי בין החברה הרוכשת לבין המוכר , ששימש גם כדירקטור באותה חברה , וגם היה בעל הר...
To the book |
|
|