הגדרה כזאת יוצרת אפשרות לכפל שליטה באותה חברה , גם אם לא סימולטנית : קבלת החלטות רגילות מצריכה רוב , ובידי הרוב אכן השליטה באסיפה הכללית . אולם , ייתכן כי מניות ההנהלה מוחזקות בידי המיעוט דווקא , המחזיק ברוב מניות הניהול , ולכן שולט בכוח למנות דירקטורים . . 2 כדי לזהות מוקדי שליטה הבחין המחוקק בין שלושה רכיבים : שליטה , בעל השליטה , ואמצעים המאפשרים שליטה . נראה , כי אין קורלציה ישירה בין כל אלו . בעוד שהגדרת אמצעי שליטה כוללת הן זכות הצבעה והן זכות ניהול או כוח שליטה על מינוי מנהלים , הרי הגדרת שליטה מוציאה מגדרה ניהול שנובע רק ממילוי משרה ואינו עולה כדי שליטה . כמו כן , על פי הגדרת בעל שליטה ודבוקת שליטה , שליטה עשויה להיות בידי מי שמחזיק בכמות של % 52 מזכויות ההצבעה באסיפה הכללית אם אין אדם אחר המחזיק בלמעלה מ – % 05 מזכויות ההצבעה בחברה , ולעומת זאת , שליטה כוללת חזקה כי אדם שמחזיק מחצית או יותר מסוג מסוים של אמצעי שליטה שולט בתאגיד . חוסר התיאום בין ההגדרות אינו מקרי . הוא משקף מציאות כלכלית שמתקיימת בסוגים שונים של חברות , ונועד להתאים עצמו לכל סוגי החברות ולכל סוגי היכולת להפעיל...
To the book