חוק החברות כולל כיום הוראות מפורשות באשר למרחב פעילותה של החברה . בסעיף 4 לחוק נקבע , כי חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות , חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מואגד . מכאן המסקנה , כי התפיסה כאילו חברה , בהיותה יציר החוק , מסוגלת לפעול רק במסגרת מטרותיה שהעניקו לה מייסדיה , איבדה מתקפותה . סעיף 4 לחוק משקף תפיסה הרואה בחברה יצור בעל יכולת פעולה דומה מאוד לזו של בן – אדם , למעט פעולות אנושיות מעטות ביותר . ולראיה , חברה גם כשרה להתמנות כדירקטור על פי סעיף 235 לחוק . האם ניתן לומר מעתה , כי כל חברה כשירה לכל פעולה משפטית ? תיאורטית , התשובה חיובית . אולם , המחוקק העניק ליזמי החברה את הזכות לעצב תאגיד שישרת את המטרות המיידיות שלהם , שכן הרוחב הבלתי – מוגבל של פעילות החברה עלול לאיים על שאיפותיהם של היזמים . נמנה מספר סיבות לכך . יזמים עשויים לשאוף להגביל את שיקול דעתם של הדירקטורים והמנהלים להשתמש בהונם באופן בלתי – מוגבל מחמת חוסר יכולת להפעיל פיקוח אפקטיבי על פעולותיהם ( בעיית הנציג ) . נוסף על כך , האינטרסים הרחבים של היזמים עשויים להכתיב להם צורך להקים חברה בעלת מטרות מוגבלו...
To the book