|
|
בעיית הנציג בין בעל שליטה לבין חסר שליטה ( בין רוב למיעוט ) משקפת למעשה את בעיית השולט והנשלט . המחוקק קבע את עקרון שלטון הרוב כמנגנון ההכרעה באסיפה הכללית . מכוחו יש למחזיקים ברוב כוח ההצבעה בחברה היכולת לשלוט על מהלכיה של החברה . עקרונית , הקניין במניות מעמיד אותם בעמדת פתיחה חיובית בעלת יתרון , שמעניקה להם זכות כי יתחשבו באינטרסים הפרטיים שלהם . אלא שהיתרון שבעדיפותו של הקניין הוא גם חסרונו , מאחר שעוצמתו של הקניין אמורה לבטא גם את זכותם של חסרי השליטה שהשקיעו בחברה ושואפים לממש את קניינם . בדרך כלל , האינטרסים של בעלי השליטה אמורים לעלות בקנה אחד עם אלו של החברה ושל בעלי המניות חסרי השליטה : בעלי השליטה מצפים להשאת שווי החברה לשם חלוקת פירות ההשקעה , ולפיכך אמורים לקדם את ציפיותיהם אלו , בין היתר , באמצעות מינוי . 179 מובן שכוח שליטה עשוי גם להימצא בידי מיעוט בעל % 2 המהווה כף מאזניים בין שתי קבוצות אשר מחזיקות ב – % 94 מן ההון . במקרה כזה נאמר , כי כוח השליטה הוא בידי המיעוט . כך גם מגדיר זאת סעיף 193 ( א )( 2 ) לחוק החברות , שמטיל חובות על כל בעל מניה אשר יודע , כי אופן הצבעתו יכ...
To the book |
|
|